אהרון ברנע : שלום רב לכם. אורחת מחוץ לזמן היום היא אשת ציבור ישראלית, שמילאה תפקידים דיפלומטיים בכירים וביניהם ציר בשגרירות ישראל בפריז, שגרירת ישראל בפורטוגל, וקונסול כללי של ישראל בניו יורק. היא שירתה במשרד החוץ במשך שלושים ושמונה שנים. כיהנה כחברת כנסת מטעם מפלגת העבודה במשך עשרים שנים, הייתה האישה הראשונה שהציגה מועמדות לתפקיד נשיא המדינה. היא בעלת אות לגיון הכבוד הצרפתי, אות איתור הכבוד הגבוה ביותר של פורטוגל, ותואר דוקטור לשם כבוד באוניברסיטת רוצ'סטר ואוניברסיטת ולסלי בארה"ב. בשנים האחרונות היא מכהנת כיושבת ראש מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל. שלום קולט אביטל.

קולט אביטל : שלום וברכה.

אהרון ברנע : תשמעי, אני עוד זוכר אותך מהתקופה שהייתי סטודנט בארה"ב בתחילת שנות השבעים כשאת היית במחלקת ההסברה של משרד החוץ, אבל מאז זה כבר איזה ארבעים וחמש שנים, עשית גם תוך כדי לימודים המון תפקידים ציבוריים. איך את מספיקה את הכל?

קולט אביטל : זה עניין של תכנון וחלוקת זמן. האמת היא שכל השנים גם למדתי וגם עבדתי במקביל, נכנסתי למשרד החוץ תוך כדי זה שעבדתי, התחלתי, זאת אומרת, תוך כדי זה שהייתי סטודנטית באוניברסיטה העברית. בתפקיד אחר שהיה לי למשל בבוסטון הייתי קונסול, חלק מהזמן הייתי ראש נציבות והספקתי בכל זאת לעשות גם תואר שני.

אהרון ברנע : והרווארד.

קולט אביטל : בהרווארד, זה היה מאוד קשה, אבל אני חושבת שזאת הייתה אחת השנים המעניינות ביותר בחיי. אז אם יש לך עניין ואם הדבר הזה מחזיק אותך ומאתגר אותך, אפשר לעשות את זה.

אהרון ברנע : אבל זה במשך שנים עשית את ...

קולט אביטל : נכון.

אהרון ברנע : את ההרבה תפקידים או הרבה דברים,

קולט אביטל : כנראה,

אהרון ברנע : בו זמנית.

קולט אביטל : כנראה שאני בנויה כך, וכנראה שביום שאני אפסיק לעבוד אני אשתנה מאוד.

אהרון ברנע : תגידי משהו מכל התפקידים שלך במשרד החוץ, איזה תפקיד היה המשמעותי ביותר עבורך או באיזה תפקיד להערכתך הגעת להכי הרבה השגים?

קולט אביטל : תראה יש הרבה מקומות שבהם עשיתי דברים ונהנתי מאוד, למשל בצרפת, אני אולי אפתח סוגריים, בכמעט בכל מקום שהגעתי תמיד היה משבר, תמיד הייתה איזה מלחמה. צרפת הגעתי, הייתה מלחמת לבנון, כמעט בכל מקום. ולכן גם התפקידים לא היו קלים. אבל בצרפת, הרגשתי ממש בבית, וזה היה תפקיד שהתאים לאופי שלי. אבל אני חושבת שהתפקיד הכי משמעותי שעשיתי מהרבה סיבות היה

בפורטוגל.

אהרון ברנע : כשגרירה בפורטוגל.

קולט אביטל : כשגרירה, כי הגעתי למצב שפשוט לא היינו רצויים שם, היינו איזה סרח עודף. והפורטוגלים ממש, בעצם אף אחד לא הגיע לארץ והייתה מדיניות מכוונת לבודד אותנו,

אהרון ברנע : זה מההשפעה,

קולט אביטל : ולא לתת לנו לעבוד,

אהרון ברנע : השפעה של המדינות הערביות?

קולט אביטל : זה התחיל במשבר הנפט בשבעים ושלוש, וזה המשיך הלאה ובעצם היחסים שלנו עם פורטוגל התחילו רק בשבעים ושש, אודות ליגאל אלון, דרך האינטרנציונל הסוציאליסטי וגם אז הממשלה כמעט התפטרה והשגרירי ערב הגיעו והתנו תנאים שלא יהיו יחסים איתנו. והפורטוגלים עשו איזה שהיא פשרה, אמרו כבר הכרנו בישראל, כבר יש להם פה שגרירות, אנחנו לא נפתח שגרירות בארץ, גם לא ניתן

להם לעבוד.

אהרון ברנע : אז מה הצלחת לעשות שם?

קולט אביטל : את הכל בעצם. את הכל. כשהתחלתי כמעט ולא יכולתי להשיג אפילו פגישה אחת, כשגמרתי כל ממשלת פורטוגל הגיעה לארץ, פתחו פה שגרירות, היו יחסים מלאים. ופורטוגל היום בעצם אחת המדינות שאיתה יש הרבה מאוד קשרים בכל התחומים. וניצלתי גם את התפקיד בפורטוגל לא רק לנושא המדיני בינינו לפורטוגל, אלא אולי אחד ההישגים שלי היה שהחזרתי אנוסים לחיק היהדות. ואני חושבת

שלמרות שאני אישה שבאה,

אהרון ברנע : כאלה שחיו,

קולט אביטל : מבית,

אהרון ברנע : עדיין בפורטוגל

קולט אביטל : כן.

אהרון ברנע : בתקופה שהיית שם?

קולט אביטל : בוודאי. לא רק חיו, הם הסתתרו, הם פחדו, הם חששו, הם כמעט בהתחלה לא היו מוכנים לדבר איתי ובסופו של דבר הם אמרו אנחנו רוצים שיכירו בנו כיהודים. אז לקחתי את התפקיד הזה על עצמי. הצלחתי להביא רב מהארץ שעבד איתם,

אהרון ברנע : בכמה אנשים מדובר? בערך?

קולט אביטל : אה, בסך הכל קהילה קטנה של מאה חמישים איש, לא הרבה, אבל המעשה הוא מעשה סמלי. וגם ניצלתי את פורטוגל כדי לקשור קשרים עם חמש מדינות באפריקה שלא היה לנו יחסים איתם, אנגולה, מוזמביק, קאבו ורדה, אלה מדינות, אז אני חושבת שמבחינת מה שיכולתי להשיג אני חושבת שהיתה שם איזה פרצת דרך, בכל זאת.

אהרון ברנע : ומה את חושבת הייתה החשיבות או ההישגים שבתקופה שהיית בניו יורק כקונסול כללי, במעמד שגריר?

קולט אביטל : גם זאת הייתה תקופה לא פשוטה מכיוון שפרץ השלום ופרץ השלום אני באתי כמובן אחרי שהתחלפה הממשלה, והיה ברור לחלוטין שאני מזדהה עם ממשלת רבין והדבר לא היה פשוט להרבה אנשים. ואני זוכרת שבפעם הראשונה שהלכתי לנאום באיזה שהוא מקום בקווינס, קמו יהודים ואמרו את רוצה להגיד לנו שאנחנו הולכים לוותר על שטחים שלנו? אז עניתי לה גברתי, אנחנו לא נוותר על אף אינץ'

מברוקלין. ובזה בעצם סיימנו את הויכוח. אבל כיוון שהרבה יהודים היו מורגלים להסברה שלנו, לתעמולה שלנו שכולם נגדנו, וכל העולם נגדנו וערפאת ואש"ף וכו', , כשפרץ השלום, כשב- 1993

אהרון ברנע : הסכמי אוסלו.

קולט אביטל : הסכמי אוסלו, הייתה תקופה בלתי, בלתי נסבלת כמעט כי אנשים לא יכלו להסתגל לזה. וגם השגריר אז איתמר רבינוביץ' וגם אני היינו מגיעים לבתי כנסת והיו זורקים עלינו ביצים.

אהרון ברנע : תראי, עיקר הפעילות הייתה מול הקהילה היהודית שם.

קולט אביטל : כן. אני חושבת שבהגדרה, אם כי ניו יורק היא מקום שממונה, הקונסוליה ממונה גם על קשרי תרבות לכל ארה"ב גם על קשרי מסחר, גם על קשרי אוניברסיטאות, גם העיתונות היא רוב, היא מתרכזת, אני חושבת שאולי אחד מההישגים שלי היה לדעת לעבוד עם התקשורת. ודווקא בניו יורק שהיא כל כך מפונקת, וכל כך משופעת אנשים, חלק גדול מתפקידי והיכולת לשכנע אנשים היה דרך התקשורת אולי

זה אחד ההישגים, אני חושבת.

אהרון ברנע : כן. תגידי לי, מה, מתי נחשפת לראשונה למצבם של ניצולי השואה בישראל?

קולט אביטל : לאמיתו של דבר רק כשנכנסתי בכנסת. אני עקבתי אחרי הרבה דברים שקרו במשך השנים, כולל המשא ומתן עם הבנקים בשוויץ, עוד הייתי כשהייתי בניו יורק, אבל כשהגעתי לכנסת ישראל. יום אחד קראתי תחקיר באחד מהעיתונים שקיים רכוש של מי שנספה בשואה, אנשים שחיו באירופה ובשנות השלושים או פתחו חשבונות בנק או רכשו חלקות אדמה, וכשיורשיהם בהם אומרים לא היה ולא נברא ואז

החלטתי להקים וועדת חקירה. וועדת החקירה הזאת עבדה חמש שנים, אבל תוך כדי זה שעבדתי על כל,

אהרון ברנע : מה היא חקרה?

קולט אביטל : היא חקרה איפה חשבונות הבנק, היא חקרה איפה האדמות שנגזלו. הגענו לממצאים של יותר מעשרים אלף פריטים. אבל ידענו בסופו של דבר שגם כשיש ממצאים וגם כשמפרסמים דוח, אין דרך ליישם אותו אלא אם יש חקיקה, ואז גם חוקקנו חוק שהקים חברה מעין חברה ממשלתית, שקיבלה על עצמה גם את הרכוש אבל גם את המשימה לחפש את הנושים ולהחזיר להם את הרכוש וגם חלק

מהכספים הלא מנוצלים כשאין יורשים הולכים לניצולי שואה נזקקים. תוך כדי זה שעבדתי על כל הנושא הזה הדי מסובך ודי מורכב,

אהרון ברנע : זה הכל כבר בתקופה,

קולט אביטל : כן.

אהרון ברנע : שהיית חברת כנסת.

קולט אביטל : כן. אז גם התחיל, התחלתי להפוך לכתובת לניצולי השואה ומי שכיהן בזמנו כיושב ראש מרכז הארגונים נוח פלוג, זכרונו לברכה, אימץ אותי והחליט שאני צריכה להיות הדוברת שלו. ולא היה שבוע שלא היה בא להטיל עלי איזה משימה, ואז התחלתי לא רק להבין את מצבם של הניצולים, אלא את יחס הממשלה, את יחס המוסדות אליהם.

אהרון ברנע : מה באמת הבעיה המרכזית של הממשלה?

קולט אביטל : הייתה,

אהרון ברנע : מול, מול ניצולי השואה שחיים בישראל? אגב, כמה, כמה היום אנחנו יודעים כמה,

קולט אביטל : כן.

אהרון ברנע : ניצולי שואה חיים פה?

קולט אביטל : היום יש בערך מאתיים אלף, כי למספר שהיה קודם נוספו גם אנשים שהגיעו מברית המועצות לשעבר. אנשים שברחו מפני הצבא הרוסי, סליחה הגרמני. יש בערך, והיום הוכרו בסך הכל גם ניצולי שואה ממרוקו, אלג'יר, לוב,

אהרון ברנע : תוניס,

קולט אביטל : תוניס, אז הסך הכל הוא בערך מאתיים אלף.

אהרון ברנע : אז מה באמת הבעיה המרכזית של הממשלה,

קולט אביטל : הבעיה המרכזית,

אהרון ברנע : מול, מול ניצולי השואה החיים בישראל.

קולט אביטל : אוקיי. היום יש פחות בעיה, הבעיה הייתה בעיה מצד אחד של זאת לא אחריותינו. זה לא אנחנו יצרנו את זה. זה אחריות הגרמנים. תעזבי אותנו. אנחנו עשינו מספיק בשביל ניצולי השואה. ובעצם מאיפה את רוצה שניקח כסף? אלה היו הדברים שהייתי שומעת מפי שרי, שרים בממשלה, שר האוצר במיוחד. עשינו מספיק.

אהרון ברנע : באמת? זה מה שהיית שומעת? ניצולי שואה זה לא הבעיה שלנו?

קולט אביטל : זה לא הבעיה שלנו. זה לא, זה לא אנחנו גרמנו לזה. תלכי לגרמנים. ובסך הכל, אני חושבת שבפעם הראשונה שהיתה פריצת דרך בעניין הזה, הייתה כשהצלחנו אחרי שהיו פה הפגנות וצעקות וכו', לשכנע דווקא את אולמרט שהיה אז ראש ממשלה, שיש הבדל בין אשמה לבין אחריות. וכשממשלת ישראל חתמה על הסכם, ממשלת גרמניה הסכם השילומים בחמישים ושתיים היא קיבלה על עצמה את

האחריות המלאה. אז חלק מהבעיה הייתה גם בחקיקה, החוק הכיר רק באלה שהגיעו לארץ עד חמישים ושלוש. רוב הניצולים הגיעו אחרי חמישים ושלוש, ואז , הם לא קיבלו כלום. משך הזמן א' חוקקנו אז חוק ב- 2008 באמת אני אומרת את זה לזכותו של אולמרט, והחוק המשלים שנחקק ב- 2014 , ביוזמתו של יאיר לפיד, אני מוכרחה להגיד גם את זה לזכותו, הכיר גם ביתר האנשים שהגיעו אחרי חמישים ושלוש

שזה היה עוול מזעזע.

אהרון ברנע : כאילו עד 2008 באלה שהגיעו אחרי חמישים ושלוש לא הוכרו בכלל?

קולט אביטל : גם אחרי. גם אחרי. ניתנו הטבות חלקיות, אבל ההכרה או היכולת לטפל גם בציבור הזה שהגיע אחרי חמישים ושלוש,

אהרון ברנע : כי כולם הרי אנשים מבוגרים מאוד.

קולט אביטל : כן. חלקם כיוון שאנחנו התנערנו מאחריות, אנחנו מדינת ישראל, ארגון יהודי בינלאומי שניהל משא ומתן במקביל איתנו זה וועידת התביעות, שממשיכה כל שנה לנהל משא ומתן עם ממשלת גרמניה, קיבלה על עצמה את האחריות לכל אלה שיצאו ממזרח אירופה. ניהלו משא ומתן, חתמו על הסכמים עם ממשלת גרמניה בעיקר אחרי איחוד שתי הגרמניות, ואז התאפשר לחלק מהאנשים לקבל כסף באמצעות

או פנסיות די דלות, באמצעות ועידת התביעות. אז נוצרו כל מיני קבוצות כאלה שמקבלות ממדינת ישראל, וכאלה שמקבלים ישר מגרמניה, וכאלה שמקבלים באמצעות ועידת התביעות, וגם היו הבדלים מאוד גדולים ביניהם. אז ניסינו להביא לאיזה שהוא שוויון בין אנשים. והיו מקרים זועקים לשמים, של אנשים שהיו באותו המחנה שישבו יחד, ישבו זה לא המילה הנכונה, שהיו יחד באותו הסבל, באותו המחנה שניהם ניצולי

שואה, אחד הגיע לפני חמישים ושלוש, השני הגיע אחרי משום שפשוט לא נתנו לו לצאת מארצות מזרח אירופה. אחד קיבל והשני לא קיבל כלום. אני מוכרחה להגיד שהיום הדבר הזה יש יותר הכרה. לאורך השנים בכל זאת גם הלחץ הציבורי, גם דעת הקהל, בסופו של דבר שכנעה את הממשלה שצריך לקחת אחריות על הנושא הזה. וככל שהציבור הזה מזדקן הוא זקוק ליותר עזרה וצריך לאפשר לו לסיים את חייו בכבוד.

ולא במחסור ולא ברעב.

אהרון ברנע : כן. עכשיו המרכז הזה שאת עומדת בראשו שנקרא,

קולט אביטל : מרכז הארגונים.

אהרון ברנע : מרכז הארגונים,

קולט אביטל : של,

אהרון ברנע : למען ניצולי שואה,

קולט אביטל : ש, כן,

אהרון ברנע : הוא מאגד בתוכו משהו יותר מחמישים וחמישה,

קולט אביטל : נכון.

אהרון ברנע : ארגונים.

קולט אביטל : נכון.

אהרון ברנע : אז איך אתם פועלים עם כל הבעיות האלה? חמישים וחמישה ארגונים תחת קורת גג אחת?

קולט אביטל : קודם כל, כל ארגון פועל בזכות עצמו למען המטרות שהוקם, חלקם עוסקים בהנצחה, חלקם עוסקים בסיוע ישיר לניצולי שואה. אנחנו יחד מתווים איזה שהיא מדיניות ויותר נכון, מנהלים מאבקים משותפים למען מה שכולנו מבינים שצריך להיות. בין אם זה להכיר בקבוצה זו או אחרת שעוד לא הכירו בה, ובזה כן הצלחנו יחד, בין אם זה ללכת ולהעביר לציבור מאוד רחב של אנשים שלא מודעים לזכויות שלהם, מה הזכויות, ולדאוג שהזכויות האלה גם תבוצענה. אנחנו מרכז הארגונים הקים גם קרן שהיום קרן שעובדת יוצא מן הכלל בצורה עצמאית, קרן לרווחת ניצולי השואה שעוזרת פיזית לאנשים, לאלה שהוכרו כזקוקים לשעות סיעוד בבית, היא מעניקה שעות סיעוד בבית, אז יש ,

אהרון ברנע : זה בנוסף,

קולט אביטל : לנו כלים,

אהרון ברנע : לביטוח לאומי וכל מה,

קולט אביטל : בוודאי. בתוספת, כאשר חלק מהכסף בא מהממשלה, שליש, ושני שליש בא ממשלת גרמניה באמצעות ועידת התביעות. אז אלה מאבקים משותפים שאנחנו עושים.

אהרון ברנע : תגידי,

קולט אביטל : המרכז,

אהרון ברנע : אני רוצה להבין משהו, ניצול או ניצולת שואה שחיים היום פה, הם, הם וודאי באזור גיל השמונים מינימום,

קולט אביטל : המינימום הוא שמונים ושש.

אהרון ברנע : המינימום הוא שמונים ושש,

קולט אביטל : בוא נגיד,

אהרון ברנע : אז לא טעיתי,

קולט אביטל : הגיל הממוצע הוא שמונים ושש.

אהרון ברנע : אז לא טעיתי בהרבה. מה יהודי או יהודיה כזאת מקבלים לחודש או איך הם נעזרים לחודש מכל הקרנות ווועדת התביעות והממשלה ואתם גם, מה, מה הם מקבלים לפי הצרכים האישיים שלהם?

קולט אביטל : לא הרבה.

אהרון ברנע : איך זה עובד?

קולט אביטל : לא הרבה. מקבלים משהו, אבל לא הרבה, תראה, יש הבחנה לפחות במשרד האוצר הישראלי, א' במצב הכלכלי של האנשים, אם הם אנשים שזוכים ל, אני יודע מה, השלמת הכנסה, וגם ברמת המחלה או הנכות. אתה מתחיל ברמת נכות של עשרים וחמישה אחוז, חלילה אם אתה חולה יותר אז מעלים לך, והקצבה שמקבלים היא פונקציה של שני הדברים האלה. גם אם אתה באמת אין לך מקור הכנסה אחר, וגם זאת אומרת השלמת הכנסה וגם דרגת הנכות. אז הפנסיה או הקצבה שמקבלים מהממשלה יכולה לנוע בין מינימום של אלפיים מאתיים שקל למקסימום של בסביבות שמונת אלפים שקל.

אהרון ברנע : הבנתי.

קולט אביטל : עכשיו בנוסף, וזה דבר שהתווסף באמת בשנים האחרונות, ובעיקר בשנה האחרונה, כולם מקבלים, כולם ללא יוצא מן הכלל מקבלים תרופות, אלה שמוכרות בסל התרופות חינם, לא פעם בשנה, אלא כל חודש. אז יש, יש הנחות בארנונה, יש כל מיני הטבות. אני קשה לי להגיד לך שאנשים שהם באמת עניים יכולים,

אהרון ברנע : להסתדר עם זה.

קולט אביטל : להסתדר עם זה.

אהרון ברנע : כן.

קולט אביטל : הפנסיה שמתקבלת מגרמניה היא קטנה יותר, היא בסביבות שלוש מאות עשרים יורו לחודש. אז מדינת ישראל היום עושה עוד דבר, היא משלימה את ההפרש בין הפנסיה הזאת לבין מה שיתר ניצולי השואה מקבלים,

אהרון ברנע : הבנתי.

קולט אביטל : ולפחות זה.

אהרון ברנע : כן. תשמעי, אני רוצה לדבר איתך גם קצת על הכנסת, אבל לפני, לפני שנדבר על הכנסת מילה על ההתמודדות שלך ב- 2007 , כמועמדת של מפלגת העבודה, הרשמית לתפקיד נשיא המדינה בפעם הראשונה כאישה ובגלל שאת אישה לא נבחרת.

קולט אביטל : לא רק, לא רק, אני לא חושבת, אני חושבת שהכל פונקציה של פוליטיקה, כולנו יודעים את זה. אני חשבתי שזה זמן נכון, אני מזכירה לך שאז בדיוק היה סיפור עם קצב, וחשבנו, אהרון ברנע : כאילו, הייתם בעצם שלושה מתמודדים.

קולט אביטל : נכון.

אהרון ברנע : את ושמעון פרס ורובי ריבלין.

קולט אביטל : נכון. וגם על זה יש לי מה להגיד, אבל תקופה מאוד ארוכה אני ניסיתי לבדוק אם שמעון פרס עומד להתמודד, קיבלתי תשובות מתחמקות, לא, אפילו לא דין התנועה,

אהרון ברנע : למה? אם היית יודעת שהוא מתמודד, לא היית הולכת נגדו?

קולט אביטל : יכול להיות שלא. יכול להיות שלא. כי אני יודעת בדיוק מה כוחי מול כוחו. אבל מי שהחלטתי ללכת, החלטתי ללכת עד הסוף גם זה מה שציפו ממני לפחות ארגוני הנשים והרבה נשים בישראל והייתי צריכה לדאוג לזה שעל סדר היום הלאומי יופיע הדבר שגם אישה יכולה להיות מועמדת. עכשיו תראה, החלטות האלה בכנסת הן החלטות של מפלגות.

אהרון ברנע : ברור.

קולט אביטל : וגם חלק מהתמיכה שהיתה לי בקרב חברי כנסת שאני ידעתי על בטוח שאלה יהיו איתי, ברגע האחרון קיבלו הבטחות אז מראש הממשלה אולמרט ותמורת זה שיוותרו על תמיכה בי.

אהרון ברנע : לא עמדו בהבטחה.

קולט אביטל : לא. אבל הייתה גם סיטואציה מאוד מעניינת, ואני אף פעם לא דיברתי על זה,

אהרון ברנע : ש...

קולט אביטל : ממש ערב הבחירות, הבחירות אני זוכרת היו ביום שני, ביום שלישי, ביום שני אחר הצהרים חברים בליכוד ובמפד"ל הגיעו אלי ואמרו אנחנו בשום ואופן לא מוכנים ששמעון פרס יהיה נשיא, אנחנו חוששים שלרובי ריבלין לא יהיו מספיק קולות. אם רובי ריבלין לא מקבל מספיק קולות אנחנו מוכנים להעביר את כל הקולות שלו אליך בסיבוב השני. אמרתי אני אחשוב על זה. נדבר מחר, ולמחרת החלטתי לא לעשות את זה, יכול להיות שאילו הייתי מסכימה לעסקה הזאת, דברים היו נראים קצת אחרת.

אהרון ברנע : אה,

קולט אביטל : קצת אחרת.

אהרון ברנע : כן. טוב תשמעי בכנסת, בכנסת היום למרות שאז לא נבחרת, אולי גם בגלל שהיית אישה, אבל בכנסת היום יש יותר נשים מאשר אי פעם. בהרבה יותר,

קולט אביטל : וזה נפלא,

אהרון ברנע : עשרים ותשע חברות כנסת.

קולט אביטל : זה נפלא,

אהרון ברנע : אבל לתפקיד נשיא, אישה עוד לא נבחרה.

קולט אביטל : טוב, תראה אני לא מאמינה שזה יקרה בעתיד הקרוב. אני מקווה לפחות שזה יקרה בארה"ב במאמר מוסגר, אבל אני חושבת שהמציאות שלנו ובוודאי חלק מהמפלגות בבית הזה והמבין יבין, לא יבחרו באישה.

אהרון ברנע : כן.

קולט אביטל : לצערי.

אהרון ברנע : תגידי, איך את רואה את הפעילות בכנסת של היום, ואת רמת חברי הכנסת לעומת השנים שאת היית פה?

קולט אביטל : תראה אני, אני חושבת שהיתה לי זכות מאוד גדולה, כי כשנכנסתי בכנסת היו חברי כנסת שמהם גם למדתי הרבה, גם במפלגה שלי וגם במפלגות אחרות. ואני חושבת שהיום לצערי יש בכנסת גם אנשים שלא בדיוק מביאים כבוד לכנסת. ואני אומרת את זה בלשון ההמעטה. וכל המסע הפרסום שמנסה היום הכנסת לעשות, מתגמד מול הנזק שאותם חברי הכנסת מביאים. אבל לעומת זאת, אני באמת מאוד שמחה לראות כמה חברי כנסת צעירים, חרוצים, מעמידים דברים על סדר היום הציבורי, אני מאוד מתפלאת מעבודתם. אני מתפלאת מאנשים כמו סתיו שפיר, כמו איציק שמולי. אנשים שהיו בין מארגני ההפגנות,

אהרון ברנע : המחאה החברתית.

קולט אביטל : הגדולות, אבל הם גם יודעים לעבוד והם גם יודעים באמת הם חרוצים. ואני חושבת שאני רואה, אני בוודאי מוקירה למשל בעבודתה של שלי יחימוביץ' ושל האחרים. אני חושבת שהם עושים עבודה טובה.

אהרון ברנע : כן. תגידי, את מעבר לכל הדברים האלה שדיברנו עליהם, את גם מקדישה אני מבין, נכון או לא, שאת מקדישה הרבה זמן לתרבות.

קולט אביטל : נכון. תמיד עשיתי את זה, דרך אגב.

אהרון ברנע : איך זה הכל מתחבר?

קולט אביטל : תמיד הפיצוי. זה הפיצוי, זה, זה השיווי המשקל הנפשי שלי דורש את זה. בין אם זה ספרות, ובין אם זה מוזיקה, וזה אם, זה תערוכות או תאטרון. זה תמיד עניין אותי, אגב בחלק מהתפקידים שלי בשירות החוץ, אני גם טיפלתי בנושא תרבות וגם הבנתי שזה השגריר הטוב ביותר שיש לנו. היום עם השם הרע שיש למדינת ישראל מי שמציל את המצב זה הסופרים הישראלים והקולנוע הישראלי והמוזיקה הישראלית. אני חושבת שמי שלא מבין את זה, ומי שלא מקדיש לזה את התקציבים הראויים, עושה טעות מאוד גדולה.

אהרון ברנע : נשאר לי עוד טיפונת זמן, אז בקיצור, אם את יכולה להגיד לי על האמונה שלך ביהדות היותר פתוחה, יותר ליברלית, שכנראה למדת עליה בתקופה שלך בחוץ לארץ, לא?

קולט אביטל : אין צל של ספק, נחשפתי אליה קודם כשהייתי

בבוסטון, וודאי כשהייתי בניו יורק. אני לא באתי מבית דתי, לא באתי מחינוך יהודי אמיתי. אבל נחשפתי לזה ואני מאמינה בערכי היהדות. ואני מאמינה בתרבות העצומה שדורות שלמים אלפי שנים של מלומדים יהודים, אבל יש גם דרכים להעביר את היהדות, ואני לא מאמינה בדרך הצרה וה, שמנסה לכפות על אנשים איך להאמין ואיך להתנהל, ואני היום מנהלת את הוועד המנהל, אני יושבת ראש הוועד המנהל של מכון שכטר ללימודי היהדות. זה מכון שמלמד את כל הדיסיפלינות של היהדות, אם זה היסטוריה, ואם זה ספרות, ואם זה תנ"ך ואם זה תלמוד, אבל גם מוסיף לזה את הממדים המודרניים. וגם את הסובלנות וגם את היכולת להדברות. וזה מאוד חשוב.

אהרון ברנע : קולט אביטל, תודה רבה שבאת לאולפן שלנו.

קולט אביטל : תודה.

אהרון ברנע : אנחנו מאחלים לך הרבה הצלחה

קולט אביטל : תודה.

אהרון ברנע : והמשך הפעילות הציבורית שלך. תודה גם לכם שהייתם איתנו.