10 בינואר, 2005
הכנסת
ועדת החקירה הפרלמנטרית
בנושא איתור והשבת נכסים של נספי השואה
דו"ח של ועדת אביטל לאיתור חשבונות של קורבנות השואה בבנקים הישראליים, בראשותה של ח"כ קולט אביטל, יונח ביום ג' על שולחנה של הכנסת,
לאחר ארבע שנות בדיקה מורכבת.
ביוני אשתקד הוגשה לבנקים טיוטה ראשונית של הבדיקה
מאז החלו הבנקים בהפעלת מסכת לחצים ובנקיטת סחבת
במטרה לצמצם ככל האפשר, את היקפם של הפקדונות ואת ערכם הכספי.
לדו"ח ערך היסטורי – לראשונה יחשפו בפני הציבור, לאחר חקירה ממצה, פעולות ומחדלי הבנקים והממשלה. הועדה תפרסם ממצאים על ממדי התופעה והערכות על הסכומים שהיורשים זכאים לקבל.
האם יפעלו מדינת ישראל והבנקים להשבת הכספים בערכם הריאלי לידי היורשים?
מדובר במלחמה אמיתית על כספי הקורבנות, על עשיית צדק לאלה הממתינים זמן רב להחזרת כספם.
רקע:
בשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים, הפקידו יהודים רבים מאירופה ומאמריקה, כספים (מניות ואיגרות חוב) בבנקים שפעלו בארץ-ישראל ואף רכשו קרקעות, דירות ובתים, לצורך השקעה כלכלית. השקעות אלו נעשו מטעמים ציוניים, מסיבות כלכליות וגם כדי להכין את הקרקע לקראת עלייתם לארץ-ישראל.
בסוף שנות השלושים נתפס חלק גדול מן הכספים על-ידי הממונה הבריטי על רכוש האויב והועבר לבריטניה; חלק נותר בבנקים; חלק נשאר בידי חברות וגופים פרטיים שעסקו במכירה של קרקעות.
בהסכם שנחתם עם ממשלת ישראל ב-1950 הוחזר הרכוש שהוחרם לידי הממונה הישראלי על רכוש האויב, במשרד האוצר.
לימים התברר כי רבים מיהודי אירופה שפתחו אלפי חשבונות בבנקים הארץ-ישראליים נספו בשואה. חלק מן הניצולים ובני משפחותיהם של הנספים עלו ארצה לאחר מלחמת העולם השנייה. במשך השנים פנו ניצולים ויורשים, שהצטרכו להוכיח את זיקתם החוקית לרכוש, לממונה על רכוש האויב במשרד האוצר, ואומנם חלקם אף קיבל את נכסיהם חזרה. בשנת 1968 הועברה יתרת הרכוש שהוחזקה בידי האוצר (כספים ונדל"ן) לניהולו של האפוטרופוס הכללי והכונס הרשמי, עם זאת כאמור נותר גם רכוש בידי חברות נדל"ן וגופים פיננסים אחרים.
בפברואר 2000 החליטה הכנסת, בעקבות הצעה לסדר של ח"כ קולט אביטל, על הקמת ועדת חקירה בנושא איתור והשבת נכסים של נספי השואה.
למרות שגילויים ראשוניים בנושא הנכסים של קורבנות השואה המוחזקים בישראל התפרסמו כבר ב-1997 לא נעשה דבר ע"י ממשלות ישראל כדי לאתר את הרכוש, לאמוד את היקפו, לברר את האמת ולהשיב את הרכוש לבעליו החוקיים או ליורשיו.
ח"כ אביטל סברה כי על מדינת ישראל מוטלת חובה מוסרית לנקוט באותה הדרך שבה תבענו ממדינות שונות בעולם לפעול, לאחר שהתברר כי ברשותן רכוש של הנספים בשואה. ועדת החקירה נטלה על עצמה משימה ציבורית חשובה, הגעה לחקר האמת ועשיית צדק עם קורבנות השואה.
עבודת הוועדה נחלקה לשני תחומים: איתור חשבונות וכספים בבנקים, ואיתור נכסים (בעיקר קרקעות) המוחזקים או שהיו מוחזקים, בידי גופים ומוסדות שונים בארץ. בשלב הראשון לעבודתה, החלה הוועדה לבדוק את נושא חשבונות קורבנות השואה בבנקים בישראל.
באפריל 2001, לאחר משא ומתן ארוך ומורכב חתמה הוועדה על הסכם (מסמך עקרונות) עם חמישה בנקים בישראל, לביצוע בדיקה חיצונית ובלתי תלויה של חשבונות קורבנות השואה. מדובר בבנק לאומי לישראל בע"מ, בנק הפועלים בע"מ, בנק דיסקונט לישראל בע"מ, בנק המזרחי המאוחד בע"מ, בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ.
באוקטובר 2001 מינתה הכנסת רואי-חשבון ועורכי-דין לביצוע הבדיקה. הבודקים אספו כל מסמך רלוונטי, בדקו את ספרי הבנקים, נפגשו עם עובדים ותיקים בהם, בדקו ארכיונים ומגנזות בבנקים, ונעזרו בחומר במצוי בארכיונים חיצוניים דוגמת הארכיון הציוני בארץ ובחו"ל. ארכיון האפוטרופוס הכללי וארכיון המדינה.
בחודש יוני 2003 הוגשה לבנקים לראשונה טיוטא של הדו"ח. מהדו"ח התברר כי בידי הבנקים מוחזקים אלפי חשבונות של קורבנות שואה, כאשר מרבית החשבונות התגלו בבנק לאומי, שתפקד אז כבנק המרכזי עד קום המדינה.
פרסום דו"ח ועדת החקירה בנושא הבדיקה בבנקים התעכב כשנה וחצי בעקבות לחץ כבד שהפעילו הבנקים בעיקר בנק לאומי, כנגד ממצאי הדו"ח, מספר החשבונות הכלולים בו, והערך הכספי לפיו יושבו הכספים לידי בעליו או יורשיו החוקיים.
במהלך השנה וחצי האחרונות ניהל בנק לאומי קמפיין אגרסיבי לשינוי שיטת החישוב של הסכומים, לשינוי הקריטריונים שהנחו את עבודת הבדיקה, במטרה להביא לההפחתה משמעותית בהיקף החשבונות וערכם הכספי.
באשר לסוגיית השיערוך סכומי הכסף של הנספים- הוועדה קבעה כי הנוסחה לחישוב שווי הכסף בערכו הריאלי תהיה הצמדה למדד משנת 1939 (מועד פרוץ המלחמה) ובתוספת ריבית שנתית של 4%, ליורשים פוטנציאלים. חישוב זה מתבסס על הנהוג כאשר המדינה גובה מאזרחים חובות או מיסים או משלמת להם (כפי שקבעה ועדת וולקר שבדקה את החשבונות בבנקים השוויצים). לגבי חשבונות ללא יורשים, תחושב ההצמדה מ-1948 בתוספת ריבית 3% שנתית.
ההפרשים בחבות הבנקים בין שתי השיטות הם עצומים: מלבד ההבדל בין שתי השיטות, יש לזכור שבין השנים 1939 ל-1948 ירד ערך הכסף לכ-30% מערכו. אי התחשבות בירידת ערך זו מפחיתה דרסטית את ערך השווי הריאלי של נכסי קורבנות השואה שלא יכולים היו למשוך את כספם באותן השנים, כפי שיכול היה לעשות כל אדם אחר שרצה לשמור על כספו.
עבור 15 ל"י שהופקדו בבנק אנגלו-פלשתינה (אפ"ק), בנק לאומי לישראל היום, מציע האפוטרופוס הכללי היום ליורש 9,000 ₪ סכום נמוך ביחס לפקדון ששכב במשך למעלה מ-60 שנה בבנק. חישוב ערכו האמיתי של הכסף, לפי הנוסחה שקבעה הוועדה מגיע לסכום של 270,000 ₪.
הבנקים דרשו לקיים שימועים ואכן ועדת החקירה אפשרה לנציגיהם להשמיע את הערותיהם בקשר לבדיקה מספר פעמים.
החודש צפוי להתפרסם הדו"ח הסופי.
לפרטים נוספים:
סיגלית עדרי, מנהלת הוועדה, 6233622-050
6753302-02
