סמינר המשמרת הצעירה – 21-22.10.2011
לפני שנתיים נהגנו לפתוח סמינרים כגון זה בתיאור המשבר בו נמצאות מפלגות סוציאל-דמוקרטיות בעולם. צאו וחישבו : לפני עשור לערך שלטו ב-10 מתוך 15 מדינות מערב אירופה מפלגות סוציאל- דמוקרטיות, היום נותרו בקושי 3 מדינות כאלה – ספרד, נורבגיה ויוון שאליהן התווספה לפני חודש דנמרק.
בספרד המצב הכלכלי קשה והסוציאליסטים עומדים להפסיד בבחירות הקרובות, ביוון הסוציאליסטים ירשו מצב של פשיטת רגל כלכלית, וראש הממשלה שם משקיע מאמצים נואשים להציל את הכלכלה ותוך כדי כך נוקט באמצעים מקוממים את הציבור נגדו. בצרפת יש לסוציאליסטים סיכוי טוב לנצח בבחירות הקרובות.
החדשות הטובות הן שאצלנו דווקא הסוציאל-דמוקרטיה נמצאת במצב של תחיה לאומית ואין צורך להסביר איך זה קרה. לפני כמה חודשים כשהיינו מעלים את המונח "סוציאל דמוקרטיה", במקרה הטוב להרמת גבות. היום סוציאל-דמוקרטיה, צדק חברתי ומדינת רווחה הם "השפה החדשה" ואותנו זה יכול רק לשמח, כי זו בעצם שפתנו, לא מהיום, וגם לא מאתמול. זהו עולם הערכים של התנועה שהקימה את המדינה, תנועת העבודה.
אני שמחה על ההזדמנות שניתנה לי להיות כאן אתכם היום, ושמחה שמחה כפולה על הנוכחות הגדולה שלכם בסמינר זה.
מטרתו של המרכז הרעיוני-חיוכי על שם ברל כצנלסון היא להביא להתחדשות במחנה הסוציאל-דמוקרטי בישראל ולחיזוקו, בהשראת משנתו של ברל כצנלסון.
הכוונה היא לשאוב מן המורשת הרעיונית הגדולה של ברל ושל תנועת העבודה, לפתחה, לחדשה, להרחיבה ולבנות דרך פוליטית חברתית שתענה לאתגרי המאה הזו, במציאות הישראלית העכשווית. וזה בדיוק מה שאנחנו מנסים לעשות כאן היום.
כמה מילים על המרכז ועל האיש שעל שמו הוא קרוי.
בית ברל הוקם ב-1947 , כשלוש שנים אחרי מותו של ברל – שנפטר בגיל צעיר .
ברל , שכונה על-ידי בן-גוריון "הארי שבחבורה" היה אחת הדמויות המרכזיות בעיצוב ערכי תנועת העבודה ודרכה, וכן בין יוזמי ומקימי המוסדות שסללו את הדרך לעצמאותנו. חבריו של ברל החליטו אחרי מותו להגשים את חלומו הגדול, להקים בית מדרש בו יוכלו צעירים ופועלים להתחנך ברוח ערכי תנועת העבודה ומשתנו של ברל. וכך, ב-1947 קנו חלקת אדמה בכפר סבא – אדמה חקלאית, והקימו עליה סמינר בו התחנכו ומשם פעלו גדולי מנהיגי התנועה.
ברל עצמו היה דמות מעניינת, אישיות רב-מימדית ןמנהיג כריזמתי מרתק.
היא היה בו זמנית הוגה דעות, איש אידיולוגיה ופרגמטיסת, בעל חזון שאותו הוא ידע לתרגם למעשים. וגם הפתרונות אותם הגה באותם ימים של מצב קשה ששרר בישוב היו מקוריים.
באותם ימים פרחו באירופה תנועות סוציאליסטיות, רובן בהשראה מרכסיסיטית.
התנועה הסוציאליסטית והתנועה הציונית נולדו יחד בשלהי המאה ה-19 ומלכתחילה הקשר ביניהן לא היה מובן מאליו. נהפוך הוא – המרכסיזם רצה לבטל את העבר ולהביט רק קדימה – הוא רצה לתקן עולם ולהביא להקמת חברה צודקת. בכך הוא משך יהודים רבים לשורותיו, ואפילו בין מנהיגיו. בראיית עולם מרכסיסטית הציונות הייתה קשורה יותר עם העבר והניסיון להחיותו.
ברל המציא סוג חדש של סוציאליזם ארץ-ישראלי, המותאם לצרכי הישוב. הוא לא האמין במלחמת מעמדות ובמהפכות,אלא בבנייה, במה שקרוי "סוציאליזם קונסטרוקטיבי.
הוא האמין בחברה שוויונית ללא פערים. הוא התנגד למשק בו קומץ של אנשים ישלטו על הכלכלה. הוא העמיד את האדם ואת רווחתו במרכז עולמו ,אך הוא האמין שגאולתו הפרטית קשורה גם בגאולה הלאומית. לכן הוא הקים מוסדות שתחילה היו מיועדים לעזרה הדדית, להבטחת רווחתו הפיזית של הפועל – אך לשם כל החליט להקים גם מפעלים שיבטיחו תעסוקה, ובו-זמנית יסללו את הדרך לעצמאות כלכלית. וכך הוא היה בין מקימי ההסתדרות הכללית, התנועה הקואופרטיבית, ההתיישבות העובדת, אך גם בין מקימי קופת החולים, ובנק הפועלים, וחברות בטוח. הוא הקים מפעלים גדולים לבניה כמו "סולל בונה", לתוצרת חקלאית כמו "תנובה" ולתוצרת תעשייתית כמו "כור".
אך בכך לא הסתפק ברל – הוא גם דאג לצרכיו הרוחניים והתרבותיים של הפועלים:
הוא הקים והיה עורכו של העתון היומי הראשון "דבר" ושל הוצאת הספרים הראשונה "עם עובד".
בניגוד לפוליטקאים אחרים בני דורו, ברל לא אהב שררה וסרב בעקביות לקבל תפקידים ותארים רשמיים. הוא אהב מעל לכל את בני הנוער ולא החמיץ שום הזדמנות להיפגש, לשמוע, להקשיב, להשמיע ולחנך.
וזאת, אני מאינה, גם שליחותנו היום.
אנחנו נמצאים היום בפתחו של עידן חדש לתנועתנו. זהו חלון הזדמנויות לחזור למרכז המפה הפוליטית והרעיונית. הבעיות מוכרות וגם הפתרונות הרצויים כבר ידועים. אך לשם כך דרושים לא רק שינויים בסדרי העדיפויות, אלא דרוש גם סוג של מנהיגות חדשה שתדע לחבר בין עולם הערכים שלנו לבין עשייה בשטח, בין מציאת רעיונות חדשים לבין הגשמתם.
אני מאמינה שבכוחכם לחולל את השינויים האלה ואני מאחלת לכם וגם לנו הצלחה בדרך הארוכה שלפנינו.
