זוהי שעתנו – ח"כ קולט אביטל.

למרות הציניות וחוסר האמון שאפיינו את ועידת אנאפוליס בקרב חלק גדול מהציבור, אני מאמינה כי היא יכולה להרשם כציון דרך בדרכנו הארוכה והמפותלת אל השלום עם שכנינו.

יש מי שטוענים כי רוב המנהיגים שהצטופפו באולם, באו לשם בגלל הזמנתו של ג'ורג' בוש, וכי הם, למעשה שרתו את מטרתו. גם אם כך הוא הדבר, הייתה זו הפעם הראשונה שמנהיגים בכירים המייצגים מדינות שאינן מקיימות יחסים רשמיים עם ישראל, היו מוכנים להתרועע בגלוי עם נציגי ישראל ואף מחאו להם כפיים.

אין ספק כי התכנית הסעודית שאומצה ב 2003 על ידי כל מדינות הליגה הערבית, ושאליה התייחסה ישראל הרשמית בקרירות ובחשדנות, היא בסופו של דבר שינוי מהותי ומשמעותי בעמדות של העולם הערבי כלפי ישראל.

יצויין כי מפלגת העבודה, בהנהגת פואד בן אליעזר, הייתה היחידה לברך אז על התוכנית, וכללה אף התייחסות לכך גם במצע שלה.

באנאפוליס התכנסו מנהיגים שיותר מאי פעם נראו כמי שרוצים לקדם את השלום בין ישראל לבין הפלשתינאים ומאמינים שהזמן קצר וכל יום מחליש את כוחם מול הקיצוניים. אינטרס משותף זה צריך לעמוד לנגד עיננו כאשר אנחנו מפקפקים ברצונם וביכולתם לקדם את השלום.

זאת ועוד – מטרת המפגש היתה להניע את תהליך השלום והיא הושגה במלואה. עתה הכדור נמצא במגרש הישראלי.

ירצו מנהיגינו להיכנס ב 12 לדצמבר למו"מ ריציני, רצוף ואינטנסיבי, כפי שנקבע (וכפי שהצהיר ראש הממשלה אינספור פעמים) – הדבר אפשרי ואף מתחייב.

יש, כמובן, אלה הטוענים כי מטרתו של רוה"מ הייתה להסיח את דעת הקהל מחקירותיו השונות, ובכך להרוויח עוד שנה בשלטון.

כך או אחרת, היכולת להפוך שנה זו למשמעותית ולקדם את התהליך לו ייחלנו זמן רב היא בידינו. אנחנו, מפלגת העבודה, חייבים עכשיו להפוך לשותפים בכירים בהתווית תהליך השלום, להתוות דרך ופתרונות ולהשפיע על מהלך ותוצאות המו"מ.

אדרבא, במסגרת קואליציונית חלשה ומעורעות, כאשר ש"ס וליברמן מאיימים לפרוש, יכולה מפלגת העבודה להכריע. מפלגת העבודה הייתה תמיד בראש מחנה השלום; בשעה זו היא אינה יכולה להרשות לעצמה להסס או לאפשר לאחרים להוביל את המחנה. זוהי שעתנו ועלינו למצותה עד תום.

פינוי פיצוי

בימים אלה הפכה היוזמה אותה אני מובילה יחד עם הח"כ אבשלום וילן ממר"צ לרלוונטית יותר. ביוזמה תומך גם השר עמי איילין והיא קבלה בולטות יתר כאשר יו"ר המפלגה אהוד ברק הודיע בממשלה כי בכוונת מפלגתנו להוביל מהלך זה. במענה למצוקת מתיישבים ביהודה ושומרון, ולאחר פנייתם אלינו, יזמנו חה"כ וילן ואנוכי הקמת תנועה – "בית אחד", וחומר עליה נשלח לחברים רבים בעבר.

כחלק מפעילות התנועה הגשנו הצעת חוק "פדיון הבית" הקובעת פיצויים לאלה מבין המתיישבים המעוניינים עתה להתפנות מרצון, והעברת הבית לידי הממשלה.

ניצולי שואה

בתום מאבק ציבורי ופרלמנטרי ארוך, הצלחתי, יחד עם השר יצחק הרצוג, להביא את הנושא לדיון רציני בממשלה, ולחתימה על הסכם בין ארגוני הניצולים לבין הממשלה.

אומנם אין בהסכם פתרון לכל הבעיות, אך הוא מהווה הישג עצום שכן לראשונה קיבלה הממשלה אחריות על רווחתם של ניצולים; ההסכם אמור להעביר לחלק גדול מציבור זה סיוע ומזור וגם אם אלה צנועים, הרי שכולנו יכולים להתברך בכך.

בריאות

אחרי כשלונות רבים בעבר, עקב התנגדות הממשלה, הצלחתי להעביר בקריאה טרומית הצעת חוק שתפתור תרופות מצילות חיים ממע"מ. מדובר בתרופות יקרות שאינן כלולות בסל הבריאות.

זהו ללא ספק פתרון חלקי ואין ספק שמחירן של תרופות רבות מנופח על ידי החברות וכבר הוכח בעבר כי ניתן להוזיל את מחירן בהרבה.

פתרון זה, צנוע ככל שיהיה, יקל מעט על כל אלה הזקוקים לתרופות וידם אינם משגת.

במסגרת היערכות הסיעה להצבעות על התקציב אני מובילה מאבק בכמה נושאים בתחום הבריאות, ובניהן כוונת האוצר לבטל את שצברנו בביטוח המשלים בקופות החולים.

כידוע משולם הביטוח המשלים על ידי המבוטחים, והוא מאפשר לקבל סל שירותים שאינם כלולים בשירותי הקופות או בסל הבריאות. בטענה כי ביטוח זה אינו שיוויוני וכי 25% מהציבור אינו מבטוח כלל בא האוצר ומציע לבטל את זכויותיהם של 75% מחברי הקופות המבוטחים.

מאבק באנטישמיות ובביטויי גזענות

כידוע לחלק מהחברים אני מובילה בכנסת, מזה כמה שנים, את נושא המאבק באנטישמיות. בהיותי נציגת הכנסת באסיפה הפרלמנטרית של הארגון לבטחון ושיתוף באירופה (אבש"א) הכולל 56 פרלמנטים של אירופה, ארה"ב וקנדה, הצלחתי להעביר החלטה המחייבת את כל הממשלות והפרלמנטים לנקוט בשורה של צעדים בתחומי החקיקה, האבטחה והחינוך למיגור התופעה. כ-12 מדינות החלו ליישם החלטה זו.

הצעת החוק שלי נגד שימוש בביטויים וסמלים נאציים עברה אף היא בקריאה טרומית. גילויים של תאים ניאו-נאציים בארץ (עליהם אני מתריעה מזה שלוש שנים) הפכה חקיקה זו לחיונית ורלוונטית עכשיו יותר מבעבר.

יש הגורסים כי חקיקה מעין זו מנוגדת לחופש הביטוי ושיש להכשילה. נראה כי 60 שנה אחר השואה שפקדה את עמנו הספקנו לשכוח כמה לקחים חשובים -  לשימוש בצלבי קרס ולכינוי חברים כנאצים אין מקום במדינת היהודים.